המחלקות או הפקולטות לפיזיקה במוסדות להשכלה גבוהה בארץ אחראיות על הוראת קורסי הפיזיקה המהווים חלק מקורסי היסוד .אותם חייב ללמוד כל סטודנט למדעים או להנדסה. קורסים אלה הם במקרים רבים קורסים רבי משתתפים .בהשוואה בין מוסדות להשכלה גבוהה, מתברר כי קיימים הבדלים במספר השעות שקורסים אלה נלמדים, באופן ההערכה של הסטודנטים וברמת הדרישות מהם

האם קורסי היסוד בפיזיקה מהווים אכן עמודי תווך של השכלת הבוגר בהנדסה או מדעים וככאלה הם צריכים לשים דגש על חשיבה פיסיקלית ופיתוח מיומנות של התמודדות עם בעיה לא מוכרת (בעלת השלכות לכלל המקצועות)? או שקורסים אלה מהווים קורסי ידע הדורשים מהסטודנט הכרה של התכנים ברמת ידע בלבד

הפקולטות ההנדסיות אשר רואות בקורסי הפיזיקה קורסי ידע בלבד, דאגו לצמצם עד למינימום את מספר נקודות הזכות הניתנות לקורסים אלה. יתרה מזאת, נוצרה ציפייה שאחוז הסטודנטים העוברים קורסים אלה יעלה על סף די גבוה (כ- 70%), ציפייה אשר הובילה לנוהג של כיול ציונים (פקטור) ובכך הפכה קורסים אלה לקורסים מבוססי ידע שינוני. ריבוי מספר הסטודנטים בקורסים אלה אילץ חלק מהמוסדות להשכלה גבוהה לעבור לשיטה של בחינות רבות בחירה (מבחנים אמריקאיים) שתועלתן נתונה במחלוקת. הדעיכה המתמשכת ברמת הדרישות פוגעת בטיב הבוגר. פגיעה זו אינה מצטמצמת בסטודנטים להנדסה, אלא מחלחלת גם לסטודנטים בפקולטות המדעיות ואף לסטודנטים הלומדים לקראת תואר בוגר בפיזיקה. נשאלת השאלה, האם לא הגיע הזמן לקבוע סטנדרטיזציה במטרות של קורסי היסוד בפיזיקה, במספר שעות ההרצאה והתרגיל המוקדשים לקורסים ובדרישות בהן כל סטודנט העובר קורסים אלה מחויב לעמוד? האם לא הגיעה העת לשוב ולראות בקורסי הפיזיקה אכן מקצועות יסוד המקנים כלים חשיבתיים וכלים מתמטיים ההכרחיים בהכשרתו של הסטודנט? האם לא ניתן ?לבטל את הנוהג של כיול ציונים, ולדרוש מהסטודנט לעמוד ברף מוחלט ולא רק ברף יחסי